החלטה
בתובענה זו עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום דמי ניהול בגין חנות בתחנה המרכזית החדשה.
בים 24.12.09 הגיעו הצדדים בתיק זה להסכם פשרה, על פיו גובשה מתכונת לסילוק החוב הקיים בגין דמי ניהול, עוד הוסכם, כי הואיל ובין מספר דיירים והתובעת מתנהלת בוררות בנוגע לשיעור דמי הניהול וכן עניינים נוספים, פסק הבורר יחייב גם ביחסים שבין התובעת לנתבעים כאן.
עד לקבלת פסק הבורר, הוסכם, כי הנתבעים ישלמו החל מיום 1.1.10 60% משיעור דמי הניהול מתעריף דמי הניהול של התובעת.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת הנוגעת לתשלום הפרשי הצמדה וריבית.
התובעת טוענת, כי הנתבעים לא שילמו את התשלומים ולכן עליהם לשלם הפרשי הצמדה וכן ריבית בשיעור של 16.5% לשנה, ולחילופין התובעת מסכימה להפחית את שיעור הריבית ל- 12% בהתאם לאמור בהסכם הניהול.
הנתבעים טענו, כי התובעת התרשלה בכך שלא שלחה להם חיובים במועד, שלחה חיובים בסכום מלוא דמי הניהול בלא ההפחתה המוסכמת, ומשכך אין עליהם לשלם הפרשי הצמדה וריבית, שכן המחדל רובץ לפתחה של התובעת.
לאור המחלוקות, ביקשתי את עמדותיהם של שני הצדדים ומשהוגשו תגובות הצדדים ניתנת החלטתי זו.
פס"ד קבע כי על הנתבעים לשלם 60% מתעריף דמי הניהול של התובעת, ולכן העובדה שהתובעת שלחה הודעות המתייחסות למלוא האחוזים והיה על הנתבעים לחשב כמה שווים 60% מדמי הניהול הכוללים, אינה מצדיקה אי תשלום.
עוד יש לציין, כי היה על הנתבעים לשלם לאלתר בכל חודש וחודש את דמי ההסכמה בהתאם לפס"ד, ולכן הטענה כי הנתבעים לא שילמו כי התובעת לא שלחה אליהם את הדרישה, הינה טענה שאי אפשר לקבלה, ובוודאי שאין ליתן בגינה פטור מתשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין.
יחד עם זאת, התובעת לא הוכיחה ובוודאי שלא כך הוסכם במסגרת פס"ד החלקי, כי על הנתבעים לשלם את שיעור הריבית המפורט בהסכם, הדבר לא פורש בהסכם שקיבל תוקף של פס"ד, ולא הועלה עובר לתגובה שבפניי,אלא לאחר פרוץ המחלוקת.
הכלל הוא, כי סכום שעל החייב לשלמו נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועד שנקבע לתשלומו, בענייננו, הצדדים הסכימו על תשלום דמי הניהול במועדים הרלוונטיים, כלומר, החל משנת 2010, ובכל חודש בחודשו, ומשכך, המועדים לביצוע התשלום של 60% מדמי הניהול שהוסכם כי ישולמו עד להכרעה בבוררות, נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין, כל תשלום מהמועד שהיה על הנתבעים לשלמו ועד לביצוע התשלום בפועל.
הדברים מתיישבים עם הוראות סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, הקובע כי:
"סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל -הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן - ריבית פיגורים). "
כלומר, בהתאם להוראות הסעיף, כל תשלום נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד שהיה אמור להיות משולם על פי פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ביחס לשיעור הריבית, הרי היא נקובה בהוראותה חשב, בהתאם לשיעורים המקובלים, ואין מקום בשלב זה ולאור ההסכם שבין הצדדים להתערב בשיעור הריבית, לא להגדילו לכאורה על פי ההסכם, דבר שלא הובא במסגרת הדיון לגופו של עניין לבחינה, לא הובאו ביחס לכך ראיות, ולא נבחנו כל ההיבטים של פסיקת ריבית בשיעור זה, ולא להקטינו, או לאיינו משום מה, כאשר הסכומים אינם משולמים בפועל.
משכך, אני קובעת כי על הנתבעים לשלם את דמי הניהול בכל חודש בחודשו בשיעור של 60% מדמי הניהול המקובלים אצל התובעת, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל תשלום ותשלום בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הנ"ל.
התובעת תגיש פסיקתא לחתימתי בהתאם להחלטתי זו.
ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.